החלטה בתיק בר"ע 2323/06

זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט לתביעות קטנות בתל-אביב (כב' השופט אביחי דורון) מיום 20.4.06 בת"ק 7896/05 שמחק את תביעת המבקש נגד המשיבה בנימוק של חוסר סמכות עניינית.

1.                   רקע

(א)                לחובת המבקש נרשמו שני דוחות חניה: ביום 1.3.95 וביום 3.3.98.

(ב)                 לאחר שהקנסות נושא הדוחות לא שולמו, ננקטו הליכי הגביה הבאים: ביום 30.6.04 בוצע בביתו של המבקש עיקול ברישום סלון ופינת אוכל; ביום 10.10.04 הוטל עיקול על חשבון הבנק שלו והמשיבה עיקלה 971.50 ש"ח; וביום 17.11.04 בוצע עיקול ברישום במשרד הרישוי על רכבו.

(ג)                  בנסיון לבטל את הקנסות, את הסכומים הנצברים ואת העיקולים, ניהל המשיב מערכת התכתבות ארוכה עם גורמים שונים אצל המשיבה שלא מצאו לנכון להעתר לבקשתו. המשיבה טענה שהודעות הקנס נשלחו לכתובת המעודכנת במשרד הרישוי וחזקה שהתקבלו; שבשנים 1998-1999 נשלחו הודעות לכתובת המעודכנת במשרד הפנים; שבנובמבר 2001 נשלחה הודעה בדואר רשום במסגרת מבצע הפחתת קנסות; ושמאחר שהחוב לא הוסדר ננקטו הליכי הגביה.

(ד)                 ביום 28.5.05 הגיש המבקש לבית המשפט לתביעות קטנות תביעה נגד המשיבה. ובה טען: 

(1)              דוחות החניה לא הגיעו לביתו עקב שיבוש בכתובת.

(2)              חלה התיישנות על הקנסות עקב העדר הוכחות למשלוח הדואר לכתובת הנכונה תוך שנה מתאריך האירוע, למשלוח הודעה שניה, ולמשלוח מבצע שטרית.

(3)              פעולות המשיבה נעשו במזיד שכן הגורמים במחלקת האכיפה ידעו שהדוחות התיישנו ואין בסיס חוקי לפעולותיהם.

המבקש תבע להשיב לו את סכום העיקול בתוספת ריבית ולהסיר את העיקול מרכבו. כמו כן הוא תבע הוצאות בסך 3,000 ש"ח, ופיצוי בגין פגיעה בשמו הטוב בסך 10,000 ש"ח.

(ה)                בית משפט קמא מחק את התביעה בנימוק שעניין נתינתם, המצאתם, או התיישנותם של דוחות חניה אינו בסמכותו אלא בסמכות בית משפט לעניינים מקומיים,  ועל פסק דין זה הוגשה בקשת הערעור דנן.

2.                   טענות המבקש

המבקש מבקש להכריע אם בסמכותו של בית משפט אזרחי לדון במקרה של התיישנות העונש (קנס) של דוחות חניה. לטענתו:

(א)                קיימת הבחנה בין ערעור נאשם על עצם הרשעתו לבין טענות בעניין נקיטת הליכי גבייה לאחר שהקנס ניתן ואין מחלוקת בעניין תוקפו. בפסקי דין שדנו בתביעות המתייחסות לשני העניינים (תקיפת הדוח לגופו ותקיפת ההליכים שננקטו לאכיפת העונש) בוצעה הבחנה בין השניים, ובית המשפט האזרחי דן בחלק שהיה בסמכותו - במקרה זה התיישנות העונש. 

(ב)                 ע"א 8080/99 וקס ואח' נ' עיריית תל אביב (להלן: "עניין וקס") עליו מבסס השופט קמא את החלטתו עוסק במערערים ששילמו קנס מרצונם ואח"כ דרשו את כספם חזרה עקב חוסר סמכות. לעומת זאת, המבקש טוען לתשלום שבוצע תחת אילוץ.

(ג)                  המבקש מבקש במסגרת הבקשה לרשות לערער למחוק מהתביעה את החלק בקנסות ובהוצאות האכיפה, ולהותיר אך ורק את מרכיבי התביעה הנזקית בגין הוצאת לשון הרע.

3.                   טענות המשיבה

המשיבה טוענת:

(א)                המשמעות המעשית של התביעה היא הכרזה על בטלותם של דוחות חניה פליליים. הסעד אותו ביקש המבקש במסגרת התובענה הוא אזרחי, וזאת חרף העובדה שהדוחות שניתנו למבקש והפכו חלוטים במסגרת הליך פלילי. לבית משפט לתביעות קטנות אין סמכות ליתן פסק דין הצהרתי דוגמת התיישנות העבירה או התיישנות העונש.